לא נוגע בקרקע | חן צברי
שמן על בד
בין כותלי אש מתהלכת אני / הולכת נשרפת, ממשיכה
לא נכנעת / (ואש בוערת בתוכי)/ /משהו חייב להיות
משהו חייב להתבהר / אש אוכלת היא / ואני לא מבינה
מה כבר רציתי / להתהלך / להתחמם / לראות פני
אלוקים / ואין פנים / ואין ה׳
והאש מעלה היא / בתנועה מתמדת / מסרבת להישאר
בקרקע / ונוגעת / ועולה / ומלטפת ועולה / האש שלי
הפכה לשריפה ללא שליטה / ברגליים יחפות מתהלכת
לומדת את רזי האש העולה / מתבוננת בקו שקוף
שבין שמים לארץ
בעבודה רציתי להביא דיאלוג פנימי סביב האש שבי.
התצלומים הם הליכה וחיפוש אחר אחיזה במציאות.
מציאות מדומה שנושמת, ההליכה בה גורמת לצימאון
אינסופי, לסתירות חריפות, לכאב גדול ולאהבה עזה.
אני נשארתי תלויה באוויר.
