בפברואר 2019 שבר דן לנדה, מספֵּר סיפורים ויוצר דיגיטלי ארגנטינאי, בטעות, חמש צלחות שהיו שייכות לסבתו ונשמרו במשפחתו למעלה משבעים שנה. תקרית ביתית קטנטנה זו עוררה בו תחושת אובדן עמוקה, שהפכה במהרה למסע: חזרה לעיירות במזרח אירופה שמהן היגרו סביו וסבתותיו, כשהוא נושא עמו שברי צלחות ויוצר מהן אנדרטות זיכרון זמניות במרחב הציבורי. כך נולד הפרויקט 'דרך הבּוֹבֶּע' (סבתא ביידיש) – הפיכת אבל אישי למעשה פעיל של זיכרון.
מה שהחל כחוויה אינטימית הפך למסע קולקטיבי. לנדה החל לקבל סיפורים ממשפחות אחרות, נכדים ונכדות שכמוהו ידעו מעט מאוד על מוצא משפחתם. בכל אתר נוצרה מחווה ייחודית: הליכה ברחובות, ביקור בבתי ספר, בבתי קברות, בכיכרות ובבתים, והנחת שבר צלחת כמחווה סמלית. לעתים קרובות השתתפו בטקס תושבים מקומיים, מורים, תלמידים ונציגי רשויות. כך התעורר הזיכרון דרך מפגש ודיאלוג, ולא רק דרך שחזור העבר.
'דרך הבּוֹבֶּע' מהדהדת את נושא הביאנלה, 'ממעמקים', כקריאה מן העומק – מעומק השתיקה, מההיעדר ומהקרע של הגלות. שֶׁבר הצלחת מתפקד כאן כארכיון שברירי של חיים ביתיים, ומייצג אובדן והמשכיות. אקט החזרה והזיכרון הופך לפעולה של הקשבה למה שנותר בלתי נאמר בנופים שהועלמו מהם החיים היהודיים השוקקים.
התערוכה כוללת תצלומים, קטעי וידיאו וקול וחומרי ארכיון המתעדים שבעה מסעות זיכרון בפולין, ברומניה, בסלובקיה ובליטא. המעבר מן המרחב הדיגיטלי אל חלל התצוגה הפיזי מזמין את הצופה לנוע בין זיכרון פרטי להיסטוריה קולקטיבית, בין שבר לרצף.
'דרך הבובע' מציעה זיכרון שאינו שיקום אלא נוכחות: הכרה בשבר כנקודת מוצא לדיאלוג בין־דורי חי, בין אלו שנמלטו, אלו שנותרו שם, ואלו השבים כדי להקשיב.
