התערוכה מהווה פרק במסעה של ליאן שרקייה (נ' 2000, ג׳ת המשולש) אל עברה של סבתהּ, סאמיה, שנולדה בחיפה בשנת 1946 ובגיל תשע עשרה, בעקבות נישואיה, עזבה לכפר ג’ת. העבודות המוצגות מציעות מבט על זיכרונותיה ועל סיפוריה, כפי שהם משתקפים ונבנים מחדש מבעד לעיני נכדתה. כך הופך המסע אל העבר המשפחתי גם למסע של בירור זהותי אישי: האמנית נוטלת על עצמה תפקיד כפול; היא מאזינה לסיפורים ומתבוננת מהצד, אך בה בעת משמשת שותפה פעילה בעיצוב הזיכרון.