ברק שוסברגר (כינור), נטליה קורשונובה (פסנתר)
במהלך המאה העשרים הוכרז לא אחת שהשפה הטונלית, ששלטה במוזיקה האמנותית המערבית במשך מעל 200 שנה, מיצתה את עצמה. ובכל זאת, המשיכו מלחינים מסוימים לכתוב מוזיקה טונלית — לעיתים כחיקוי מוצהר, לעיתים כהמצאה של עבר שמעולם לא היה, ולעיתים פשוט משום שהרגישו שזו שפת האם שלהם. התוצאה היא יצירות שכאילו נכתבו בזמן הלא נכון. אבל האם אלה באמת "אנכרוניזמים", או שמא האבולוציה של השפה המוזיקלית המערבית מעולם לא נעה בקו ישר?
בתוכנית:
אלפרד שניטקה: סוויטה בסגנון עתיק (16')
וולפגנג אמדאוס מוצרט: סונטה לכינור בלה מז’ור, ק. 402, השלמה: מקסימליאן שטאדלר (9')
ארוו פארט: Fratres לכינור ופסנתר (11')
-הפסקה-
דיוויד טמפרלי: סונטה לכינור מס' 3 (14')
פרנסיס פולנק: סונטה לכינור (20')
שוברט/ליסט/אויסטרך: ואלס-קאפריס (5')