קריעה, Tel Aviv Artists House, through November 28

בתערוכתה קריעה אסתי דרורי חיות מנהלת דיאלוג עם הגובלן, השעווה ושאריות של חפצים מצויים. היא עוסקת באופן אובססיבי, מסוקרן וחתרני בחקירת עולמות חזותיים ובחומרים, שאנחנו נחשפים אליהם במשך חיינו, בעיקר בילדותנו. איזה רושם הם מותירים בזיכרוננו? אילו רשמים נצרבים בתודעה ומהווים משקל רב בהבנתנו את העולם ואף בציפיות שלנו ממנו?

בעבודותיה טמונים תמונות, סיפורים, חוויות, חלומות, אמירות ואלפי פיסות חיים, בטלאים, השמורים במגירות הנפש ומהווים חלק מהאני שלנו. נמצאים גם עולמות קסומים, שלווים, פסטורליים ונקיים, בהרמוניות מדודות ובצבעוניות מרגיעה; מעין הוויות גן עדן. מראות פרחוניים, ירק בריא ושמיים כחולים מושלמים ניבטים אלינו מתמונות הגובלנים שעל הקיר. אלו דימויים מעוררי געגועים לתקופות, למקומות ולזיכרונות, כאלה שהאדם מבלה חיים שלמים בחיפוש אחריהם. וגם ניכרים מראות דו-ממדיים, מנותקים מהֶקשר, מרודדים ונטולי דופק; פיסות חיים.

אסתי, הילדה מחיפה, בת לניצולי שואה, שלא ראתה גובלנים על קירות ביתה ואינה יודעת מתי בוודאות החלה התעניינותה במדיום זה, בתכניו ובטכניקות שלו. היום היא יודעת לְקַשֵּׁר את תשוקתה לחומרים, לעיצוב ולבניית חפצים שימושיים, כמו נעליים ותיקים, למשעול שהוביל אותה למקומות המיוחדים האלה.

דרורי חיות, כאמנית ניסויית, מתעקשת לא להיות צפויה, לא לבוא עם רעיון מוגדר מראש ולא לעמוד מול מצע לבן וריק, עליו היא רושמת או מציירת בדרך הקלאסית המוכרת. כמו אלכימאי פוסט־מודרני, היא גוזרת ממצעים קיימים, מפרקת ופורמת גובלנים. היא שבה ומאחה אותם בתפירה, בשעווה או בכתמי צבע. השעווה, בטכניקת האנקאוסטיק, אינה רק חומר מאחה: היא מכסה וחושפת, משמרת ובו בזמן מטשטשת את הדימוי הקיים, ומוסיפה לפני השטח שכבה חומרית, כמעט גופנית. לעיתים היא הופכת אותם ונועצת מבט חודר, חוקר ותוהה, המנצל את האסתטיקה של החבוי, החצר האחורית. היא פורמת אותם, משחררת את החוט מגוף הגובלן, נוטלת ממנו את תפקידו ומעמידה אותו כקו משתלשל כלפי מטה, המסמל כיוון, תנועה, צבע או אירוע. לעיתים אחרות היא מוסיפה לגובלנים כתמים וצורות, מעבה את הווייתם החומרית ואת מִרקמם, מנווטת לכיוון הלא נודע, מגדירה ומנסחת את הווייתם החדשה, לעיתים קרובות ללא התחייבות להיצמד לגבולות המרחב הנתון.

נאמנה לאירוע המתגלגל והמתפתח שבמעשה היצירה, בידיעה או באינטואיציה, היא תמיד מסיימת במחוזות "המקום", שהוא המקום החדש, המשקף את המציאות שהיא ואנחנו חיים בה, מציאות שבה הקיום נתון בסכנה ועלול להתפרק. הבית, שהיה תמיד מקור הביטחון והאינטימיות, מתערער, מאוים ומדיר שלווה בעולמנו הפוסט־מודרני.

אסתי דרורי חיות רוקחת מציאות חזותית עמוסה בהתרחשויות, חומריות, צבעוניות ומרקמים, ובמרכזה פירוק עולמות קיימים לטובת בניית עולם חזותי חדש. עולם פחות ריאלי, יותר פיוטי, אנושי, פגיע, כאוב ופתוח לפרשנויות, שעיקרן אסתטיקה אחרת.

הבית, החצר וסביבתו אינם מקשה אחת, מרקם זהה או מדיום זהה. בלשונה של האמנית, הם מקבץ של חומרים, טכניקות ופעילויות בתוך הגובלן ולידו. עולמה החזותי אינו היררכי, אך יש בו מבנה דקדוקי מובנה. אין בו מרכז ושוליים, אולם עולם הטלאים מתקיים בזכות מעשה הדקונסטרוקציה והחיפוש אחר זהות חדשה, גם של היוצרת וגם של השפה. שפתה היא מעין פסיפס, הבנוי מייצוגי עולמות שונים הנושאים זיכרונות, חומרים וצבעים מעולמות אחרים. תוך ויתור מרצון על העבר האותנטי, הם מתכנסים יחדיו, ללא הדגש על מרכיב זה או אחר, למען הישות הקוסמית החדשה. קיומו של העולם החדש, שנבנה על חורבות עולמות אחרים, מעמיד חוויה חזותית פוסט־מודרנית מעניינת ומסקרנת ומדגיש את אימת הארעיות והכיליון. התלכדותה של המציאות החזותית החדשה מותנית ביכולת שלנו להתעלות מעל האידאה, לשוב ולראות את המציאות בעיניים פקוחות ומפוכחות.

פרופ׳ אסד עזי

עריכת לשון: ד"ר עמית קמה