בתערוכה ‘קוראת לארטמיס’ של כליל ווקסלר מוצג מיצב מבוסס רישום ופיסול שעוסק בחוויית המעבר הכרוכה בראשית האמהות והלידה, אותו יצרתי בעקבות לידתו של בני הראשון. פסלי הגבס, האדמה והחומרים האורגניים המוצגים בתערוכה הינם יציקות מטופלות שמגיבות לחוויית ההשתנות, הכאב וההתפרקות שמלווים את תקופה זו מבחינה גופנית ונפשית
במרכז התערוכה מוצב רישום פחם רחב ממדים של יער עצי תמר הנע בין מקום מקלט, מקדש ומרחב של אובדן התמצאות. בין גזעי העצים והסלעים מתגלים פתחים, משטחי שיער ודימויים שונים הקשורים לתחושות האובדן והשינויים של תחילת ההורות. כך גם דמותה של ארטמיס נחשפת משוטטת בינות העצים הרשומים. היא משמשת בתפקיד כפול; כאלת הציד ושומרת הטבע הפראי, ובתור האלה המגינה על נשים בעת בלידה
העבודות בתערוכה אינן מבקשות לתאר את האמהות באופן ישיר, אלא להתעכב על המרחב שהיא פוערת למקומות לא מוכרים בחוויית העולם ובתפישת העצמי
