Yonge Street פינת רחוב אלי כהן, ראשון לציון, עד 30 בדצמבר

תחת שמיים אחרים, סבוכים וכבדים, שותל דורון פישביין סימנים של נוף ישראלי בתוך נוף קנדי זר. הצבר, המקלט הציבורי והירח נפגשים עם איילים, עצים חשופים ואגמים קפואים ומדגישים את תחושת הזרות ואת הפחדים שמקורם במציאות הישראלית כשהם מלווים את המהגר בנדודיו. הדימויים הופכים בעצמם למהגרים — הצבר כבר אינו רק צבר, והמקלט אינו רק מקלט; הסמלים נודדים אל מחוץ להקשרם המוכר והופכים לריקים ממשמעות. המעבר המשפחתי לקנדה הוביל את דורון אל רחוב יאנג, הנמתח לאורך 86 קילומטרים וחוצה עיר צפופה, מרובת צמתים, מגדלים ומבנים משוכפלים.

הרחוב הופך בציור למיקרוקוסמוס של עיר ושל הגירה: מקום של ריבוי תרבויות, אך גם של טשטוש זהות, שבו הבניינים מופיעים כקליפה ריקה מתוכן, פסאדה משוכפלת וגנרית, שרויה בערפל סמיך, ללא נפרדות מובחנת, ולכן נמשכת לאינסוף. התחושה העולה מהתערוכה היא של אובדן זהות בתוך מקום חסר זהות, של גודש העולה על גדותיו, מלא בכלום חסר ייחוד. המקום נותן ולוקח באותו הזמן: מצד אחד אינספור אפשרויות פתוחות, שכולן מובילות למבוי סתום; מקום שהוא כל־מקום שהוא שומקום, פרדוקס מתפתל באורך 86 קילומטרים.

מתחת לפני השטח מתקיים עולם נוסף, נסתר, המשחזר את העולם הגלוי. פתחים דמויי בורות ציד ומלכודות לאיילים מתחברים לרכבת התחתית המתפתלת מתחת לרחוב ומשעתקת את מסלולו. התערוכה נעה בין תנועה אינסופית לקיפאון, בין הרחוב והרכבת התחתית, בין העולם הגלוי לזרם התת־מודע המתקיים מתחת לפני השטח. במרחב הזה נפגשים טבע פראי ותרבות אנושית, ולצדם סמלים ארכיטיפיים ומיתולוגיים כמו עגל הזהב ודמויות יווניות קלאסיות — עקיצה ברמיזה לגורלם של המתייוונים ולסכנת הסגידה לאלילים זרים.

התערוכה מפגישה את יאנג סטריט עם רחוב אלי כהן משכונת ילדותו של דורון בבת ים. שני רחובות שאינם יכולים להיפגש במציאות נפגשים בתוך הציור ויוצרים מרחב שלישי — לא כאן ולא שם, אלא מקום הנוצר מתוך המתח שביניהם. עבור דורון, ההגירה אינה רק תנועה ממקום למקום, אלא מצב מתמשך של הימצאות "בפינה": בין הנוף הישראלי שנודד איתו לבין הנוף הקנדי שלא הופך לבית. הציור הוא המקום היחיד שבו שני העולמות יכולים להתקיים בצוותא — ואולי הוא מולדתו האמיתית של הצייר.