בתיה ויהושע גרוסברד // תערוכה זוגית, עין חרוד, עד 3 באוקטובר

בתיה גרוסברד, יהושע גרוסברדתערוכה זוגיתאוצר: אבי לובין
1.5.26-3.10.26
מן התקשורת: גלריה הארץ | נעמה ריבה | 2.8.26כאן תרבות | ענת שרון בלייס | 29.4 גל"צ | מירי קרימולובסקי | 1.5 The New Creterion | Bennett Tucker | 9.6.26

תערוכה זו בוחנת את גופי העבודות של בתיה ויהושע גרוסברד, יחד ובנפרד. בני הזוג היו ציירים שנולדו בפולין בעשור הראשון של המאה ה-20, השתקעו בחיפה בסוף שנות ה-30, היו ממקימי כפר האמנים בעין הוד בשנות ה-50, ויצרו זו לצד זה עד למותם בשנות ה-90. הם הציגו תערוכות רבות וזכו להערכה בזירה האמנותית, כל אחד בנפרד, אך פעלו מחוץ לזרם המרכזי ולא השתייכו לתנועה, לאסכולה או לקבוצה מסוימת ומובהקת באמנות הישראלית.התערוכה הנוכחית מפגישה בין גופי העבודות של בתיה ויהושע גרוסברד, תוך שהיא בוחנת את הפער הגדול בין השפה הציורית והאמנותית של כל אחד מהם לבין הקירבה ביניהם, כבני זוג שפעלו זה לצד זו לאורך עשורים רבים. שניהם פעלו מתוך שדה הציור הישראלי, שניהם קיימו דיאלוג מתמשך בין המופשט והפיגורטיבי, שניהם חשבו על המתח בין מבנה לצבע, ושניהם צמצמו מאוד את פלטת הצבעים שבה פעלו לאורך השנים. עם זאת, שפתם הציורית מגלה תפיסות אמנותיות שונות מאוד: בעוד שהפלטה של יהושע הלכה והפכה רכה ופסטלית לאורך השנים, הצבעים של בתיה הפכו עזים ודחוסים יותר. כמו כן, המופשט של יהושע היה קשור יותר למופשט הלירי שהתפתח באירופה ואילו זה של בתיה – לאקספרסיוניזם האמריקאי.

יהושע גרוסברדאת הציורים הראשונים שלו צייר יהושע גרוסברד בעודו בפולין. אלה היו ציורים של העיירה ושל הנוף שמסביבה, וניכרו בהם האור הקודר והרך של פולין, צבעים עמוקים (חומים, כחולים, ירוקים) וטונאליות נמוכה. עם הגיעו לישראל החל גרוסברד תהליך הדרגתי של מעבר מהפיגורטיבי למופשט, מצבעים כהים ועמוקים לצבעים בהירים ופסטליים ומציור נוף לציור של פרגמנטים ארכיטקטוניים בבנייה המקומית.הציור שלו הציג מעבר מאור הדמדומים של העיירה בפולין לאור הישראלי המסנוור. לאחר הגעתו לישראל, הצבע הכבד נעלם והצבעוניות השתנתה בהשפעת האור המקומי – במקום ירוק וחום החלו להופיע גוונים של כתום וצהוב, ולצדם – ורודים וכחלחלים עדינים. עד מהרה, התחלפו הנופים של פולין בנופי העמק וחיי הפועלים, והציור הפך פרולטרי יותר, ברוח עיר הפועלים חיפה שבה השתקע. הצבע הכבד נעלם, הלך והתבהר בתהליך הדרגתי ששיאו בצבעוניות רכה ומעודנת, בגוונים צהובים וכתומים רכים לצד ורודים וכחלחלים עדינים. לצד השינוי בפלטת הצבעים, גרוסברד החל תהליך של ניתוק מפרספקטיבה לטובת מצע ודימויים דו-ממדיים, שניכרו בטבע הדומם שצייר, ובעיקר בציורי הארכיטקטורה המקומית שלו. מושאי הציור השתנו, צעד אחרי צעד, להפשטות של מבני מגורים בירושלים, בטבריה, בעכו ובעיקר בחיפה (ואדי ניסנס, ואדי סאליב), בהשפעה של המופשט הגיאומטרי: התמקדות בצורות גיאומטריות מרובעות ובקווים אנכיים ואופקיים. במשך מספר עשורים, עבר הציור של גרוסברד תהליך של השטחה עד שהגיע למהלך המזוהה ביותר עם הציור שלו, שכלל התמקדות בקומפוזיציות של פרגמנטים ארכיטקטוניים: קירות, חלונות, דלתות ומרפסות.במקביל לציור, עסק גרוסברד החל משנות ה-60 גם בחידוש מסורת יהודית ישנה, מגזרות הנייר – אמנות יהודית עממית מהעיירה בפולין, שמציגה סמלים יהודיים, כמו מגן דוד או מנורה, לצד פרחים ובעלי חיים (איילים, נשרים, יונים ואריות). מגזרות אלה כללו עיטורים של עמודי תפילה בבית הכנסת, קישוטי חלונות בחגים ועוד. גרוסברד חידש את האורנמנטיקה היהודית-עממית הנשכחת הזו ויצר מגזרות נייר שקשורות לחיים היהודיים וללוח החגים (שבועות, חנוכה, שמחת תורה) ומקשטות חדרי אוכל בקיבוצים ואירועים חגיגיים בבתי ספר, כמו גם משמשות כאיורים בספרים. מגזרות הנייר של גרוסברד כללו גם אילוסטרציות לספרי שלום עליכם ואיציק מאנגר, מגזרות אדומות שקשורות בחיי הפועלים, ומגזרת נייר של חנוכייה שהיא הבסיס ללוגו של המשכן לאמנות עין חרוד.

בתיה גרוסברדציורי הנופים המוקדמים של בתיה גרוסברד נעשו באקוורל וברישום, מתוך התבוננות. היו להם, אמנם, מאפיינים ריאליסטיים, אולם כבר שם רואים נטייה לפירוק הצורה ולצמצום הפרטים. בשנות ה-60 וה-70 עברה גרוסברד לרשום בעיפרון על נייר. היא התמקדה בנופים הרריים – הכרמל, הגלבוע, מירון, זיכרון יעקב – ופירקה את הגבעות לכדי סבך של קווים מתפתלים ושטחים מונוכרומטיים, שמורכבים מפקעות או מתלתלי קווים שחורים ולבנים, ויוצרים גווני ביניים אפורים. את כל אלה רשמה כמעט מבלי להרים את העיפרון מהדף. סגנונה הציורי של גרוסברד הפך, עם השנים, למופשט ואקספרסיבי יותר. שיאו של המהלך הוא ציורי שמן גדולים על בד, שאפיינו את עבודתה בשנות ה-80. ציורים אלה מופשטים, מתנתקים מזכר הנוף ומתמקדים בצבע. הם מציגים צבע רווי ומונוכרומטי, עם דגש על כתום. ניכרים בהם ההשפעה של האקספרסיוניזם המופשט האמריקאי וצמצום בפלטת הצבעים לכתום ואדום, לעתים אף צהוב, שמהדהדים את חום השמש הישראלית ואת אורה הבוהק.בין רישומי הנוף לציורים הכתומים מפרידה חטיבה של ציורים על נייר מסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80, שמציגים מעבר מהשחור-לבן לצבע, מעיפרון לצבעי מים ופסטל, מקו לכתם. תקופת הביניים הזו אפשרה לאמנית לבדוק את מרכיבי הציור ואת אופני השימוש בצבע לפני חזרתה למונוכרום, שאפיין את הבדים הצבעוניים הגדולים שיצרה בשנות ה-80.

צילומי הצבה: אלעד שריגתערוכה זו מוצגת בתמיכת קרן משפחת שטיינברג, עיזבון גרוסברד וגלריה גורדון