הַעֲלֵהוּ

על פי ספרו של סרן קירקגור 'חיל ורעדה'

ושוב עינינו נשואות אל עבר אותו ההר.
ושוב אותו הציווי – לפרקים כחלום בלהות, לפרקים כמסע נצחי אל עבר גאולה רחוקה.
שלוש נפשות.
משפחה אחת.
זיכרון שלא שוכח. קול שלא דועך. ילד שנשאר לבדו. מחכה…
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי"

זהו עיבוד בימתי לספרו של הפילוסוף הדני סרן קירקגור, מן האבות המייסדים של המחשבה האקזיסטנציאליסטית, שיצא למסע אל נבכי נפשו ואל תהומות אמונתו דרך סיפור העקדה – וכתב אותו שוב, ושוב.

הפוך, מהורהר, מתייסר. כמו קירקגור, גם אנחנו מבקשים לעמוד שוב מול ההר ולהביט ממנו לא רק אל העבר – אלא אל ההווה, אל הארץ הזו. אל הרוח שמנשבת מפסגות הרי ירושלים. אל השקט שמסתתר מתחת לשאלות שלא חדלו להישאל.

ההצגה הזו נולדה מתוך קריאה חוזרת בסיפור שכאילו כבר שמענו, אך פתאום נדמה שטרם ראינו.
היא נכתבת בגוף ראשון – לאו דווקא שלי, אלא של הילד, של האם, של מי שנשארו מאחור, ממתינים.
היא נולדת מהשקט שאחרי הסכין. מהמרחק שלא צומח בו עשב.
מן המחשבה שדווקא באין הפתרון שוכן הגעגוע.
ההר הזה כבר אינו רק מקום – הוא מצב.
ואולי, בעזרת הילד הזה, נוכל להביט בו מחדש…
(גיא ישראלי)

* על פי ספרו של סרן קירקגור 'חיל ורעדה' בתרגום איל לוין.

משך ההצגה: כ 60 דקות