התערוכה תציע מבט מעמיק על האופן שבו יצירתה של אביבה אורי היא מרחב של בעירה, שיוצאת מן הגוף אל העולם וחוזרת אל התודעה: הקו ככוח מתפרץ – של גוף פצוע או של מחשבה רוטטת, של סבך שחור או של נוף שבור – ברישומים, ובציורי השמן, שם מתרחשת התפרצות מסוג אחר: של חומר, של צבע, של זיכרון ושל דימוי.
התערוכה תפרוש את החומריות, הקוויות, המקצב הרישומיים והציוריים בעבודותיה לא רק כאמצעי ביטוי, אלא כזירה גופנית של קיום. הקווים והצבעים נדמים כפועלים בכוחות עצמם: נובעים מבפנים, מתנגשים, מתפרצים זה אל זה. אורי מציירת את רגע הפיצוץ, אך גם את הרגע שאחריו – את
ההישרדות של החומר, את התפרצות החיים מתוך האפר.