יום דין, 2018 – 2022

העבודה יום דין, ציור מונומנטלי של נטע הררי-נבון, עשויה לוחות עץ המתלכדים לקומפוזיציה רחבת-ממדים, שאינה מתכנסת למוקד יציב אחד. המבט נע בין חלקי היצירה, והצופה מרכיב/ה בכל פעם קריאה אחרת של המתרחש. העבודה במלואה כוללת 18 לוחות ובמרכזה תנועה מעגלית. ההצבה הנוכחית, המותאמת לחלל ביתן נחושתן, כוללת 12 לוחות בהצבה חדשה אשר מפרקת את התנועה המקורית – התוצאה אינה מאפשרת נרטיב אחד מובחן, אלא מנכיחה מרחב כאוטי רווי מתחים שבו מתקיימים זה לצד זה, מצבים, זמנים ונקודות מבט שונות. הסדר הטבעי והמוכר מתערער ומתפרק: לא עוד אלוהים בשמיים, והשאול מתחת לאדמה כמו בהצבה המקורית, אלא הם מעורבבים האחד בשני.
העבודה מתכתבת עם מסורות ציורי יום הדין מימי הביניים והרנסנס, בהם הציור "יום הדין האחרון" של מיכלאנג’לו, שבהם מוצגים גן עדן וגהינום ודמותו של ישו המשמשת כשופט. היעדר האות ה משם העבודה, מערער על קיומו של שיפוט עליון, ומרמז על אחריות האדם למעשיו במהלך חייו ולא רק בסופם – "אני אוהבת את המושג 'יום דין' כי הוא מנסה לעשות סדר בעולם, במה שקורה לנו, בני האדם, בין שמיים וארץ, בין חיים ומוות – הרוע, הטוב, המוסר, הצדק".
הררי-נבון מציירת בצבעי שמן על עץ. הג’סו, שכבת הבסיס הלבנה, נחשפת, ולעיתים היא משמשת לכיסוי שכבות הציור ולקילופן – חושפת ומכסה מחדש, יוצרת מתח מתמיד בין הגלוי לנסתר, בין משטחים שלמים לאזורים קרועים. הדימויים עצמם נעים בין מצבי צבירה: לעיתים נדמים כמוצקים ומאובנים, לעיתים כנוזליים ומתמוססים, ובכך מדגישים את פעולת הזמן על החומר ואת המתח בין נוכחות להיעדר, בין זיכרון לאובדן.
לצד "יום דין" מוצגות ארבע עבודות מתוך הסדרה "פנטזיה כלואה", שבה ממשיך העיסוק בדימויים מיתולוגיים, בחשיפה ובהסתרה של שכבות ציור, ובדמויות הנעות בין הגנה, פגיעוּת והשתנות. לא סיפור אחד שלם, אלא מצבור של שאריות, עקבות ושכבות, עדות לתהליכי פירוק, שחיקה ובנייה מחדש. בדומה לפעולה הארכאולוגית ולממצאים ההיסטוריים המוצגים בביתן נחושתן, העבודה מתפקדת כמרחב של חשיפה והצטברות. המשמעות והזמן נבנים מתוך חומר מקוטע: שכבות, שרידים וחשיפות חלקיות. הקריאה מתהווה מתוך היחסים בין הפרטים, ולא בשל שלמות אחת נתונה.
העבודה יום דין, נתרמה למוז"א, מוזיאון ארץ-ישראל תל-אביב על ידי ז’אק פיקארד וברברה הרינג, שוויץ.