שתי היצירות בתוכנית מובילות אל לבה של הרומנטיקה, אך בדרכים שונות. חמישיית הפסנתר של סזאר פרנק מלאה תשוקה ודרמה ואילו רביעיית הפסנתר אופוס 26 של יוהנס ברהמס שירתית ורחבת יריעה. הצבתן זו לצד זו חושפת את ריבוי פניה של הרומנטיקה: בין סערה לאינטימיות, בין עוצמה לעדינות.
על פי הסברה, פרנק הלחין את חמישיית הפסנתר בהשראת אהבתו הבלתי אפשרית לאחת מתלמידותיו. הרעיונות המוזיקליים השבים מפרק לפרק, ועוברים תמורות מתמידות, מעניקים ליצירה אחדות פנימית ייחודית.
אצל ברהמס, מסורת וחדשנות שלובות זו בזו: בתוך המבנים הקלאסיים, רעיונות מוזיקליים קצרים משתנים, מתפתחים ומתחברים מחדש ללא הרף – טכניקה ששנברג כינה לימים "וריאציה מתפתחת". רביעיית הפסנתר אופ' 26 מאחדת חשיבה סימפונית רחבת היקף עם ביטוי אישי ואינטימי.
כך נפרשים שני עולמות מוזיקליים מנוגדים ומשלימים, החושפים יחד את עושרה ואת עומקה של הרומנטיקה.
ס. פרנק: חמישיית פסנתר בפה מינור, אופ' 14 (38 דק')
י. ברהמס: רביעיית פסנתר מס' 2 בלה מז׳ור, אופ' 26 (44 דק')
יובל הרץ, שרון כהן – כינור, שירה מיוני – ויולה, כריסטינה רייקו קופר – צ׳לו, בנימין הוכמן – פסנתר
צילום: ליטל ישורון, ורדי כהנה, פרטי, מרקו בורגגרבה, עמרי בן דוד — קולינר קריאייטיב
