למה צריך מצופים לסירות

תערוכתה החדשה של נורית אגוזי ויינר מציגה גוף עבודות שנוצר בשלוש השנים האחרונות, שבמהלכן נדדה בין ישראל ליוון עם משפחתה, בניסיון להתרחק שוב ושוב מן המלחמה ומתחושת האיום המתמשכת. עבור אגוזי, המצלמה אינה רק כלי תיעוד אלא אמצעי להתבוננות, אחיזה והישרדות — דרך לייצר סדר ומשמעות בתוך מציאות מתערערת.העבודות נעות בין פנורמות נוף רחבות ובין רגעים אינטימיים מתוך חיי היומיום המשפחתיים. לצד פורטרטים עדינים של בנותיה מופיעים דימויים של חופים, מעבורות, חדרי אירוח ואתרי נופש ריקים למחצה — מרחבי מעבר הנעים על הגבול שבין חופשה לפליטות זמנית. באמצעותם בוחנת אגוזי את המתח בין הרצון לייצר חיים נורמליים, יציבים וקרובים לטבע, ובין חרדת הקיום והערעור המתמשך של תחושת הבית.צילומי הנוף בתערוכה – קווי אופק, שמיים דרמטיים והרים רחוקים — הופכים לדימויים של כמיהה, חיפוש וניסיון להיאחז בנקודת יציבות בתוך הכאוס. שם התערוכה לקוח משיחה שתיעדה עם בתה מול מעגן סירות, שבמהלכה נשאלה השאלה: ״למה צריך מצופים לסירות? ״ שאלה תמימה ההופכת בתערוכה למטאפורה לצורך האנושי בעוגן, תמיכה והכוונה בזמן של חוסר ודאות.

שבת 11.7.26 ב-12:00 — שיח גלריה בין האוצרת נוגה דוידסון ונורית אגוזי וייינר