צרות מקומיות, מחול שלם, 14 בספט׳, 18:30

בכורה מחול לקט עבודות כרטיסים צרות מקומיותשמי | מוכיח | לוינסון הבויקוטגירלס בועטות את הפרגוד ויוצאות מעזרת הנשים. בגלריה החיה לא מספיקה השאלה: אמנות או חיים, או אמנות כחיים? יש נצח ויש מקום, גם צורות וגם צרות. לכן הן מפנות את הפסלים ומציבות פרדוקסים. לוקחות מוטות מוטות ויוצאות לבנות את יונת השלום בריקודן. ״הס, בנים! , זוהי תפילת שחרית! ״ יום, יום, בוקר, בוקר, הן מתרגלות. בצהריים, פונות למלאכת כתיבת שירי פופ על אודות העצב. שוב ושוב, חוזרות ומתענגות על עמידוּת ה-bpm. ״יש לי טרופית! ״, צעקה אמנית ופצחה בריקוד הסמבה. בויקוטבילית אחרת, הבינה את הצרה, והצטרפה למחולות. והקהל, בליבו מזמזם בעצב: ״אין לי ארץ״. על העבודות: מבני רוח — חלק ב׳ אין לי איך לעשות את זה נכון יש לי/אין לו סוף מבני רוח — חלק ב׳כרם שמי היצירה לוקחת השראה מרישום של ציפור פצועה של האמן יחיאל שמי, סבא שלי. דרך נשימה, תנועה ופעולה שלוש רקדניות מנסות לעורר את הדימוי לחיים — לאפשר לציפור לעוף. במהלך המופע הן מרכיבות מבנים ממוטות עץ — קווי הרישום הדו מימדי צוברים מסה והופכים למפרקים, מתחברים לגוף הנע של הרקדניות שהולך וצובר תנופה, שואף להמריא. בניסיון עיקש לפרוץ את גבולות המרחב הפיזי, הרקדניות נושאות את המוטות בין קרקע ושמיים — הפיזי מתמזג במופשט, החומר נישא על גבי רוח, והדמיון פורש מרחב נשימה.