לפני מי: אמנות ישראלית מאחורי הפרוכת // קבוצתית, עד 3 באוקטובר

תערוכה קבוצתיתלפני מי: אמנות ישראלית מאחורי הפרוכתאוצר: ידידיה גזבר
1.5.26-3.10.26
מאיה אטון | גסטון צבי איצקוביץ | מתי אלמליח | יעל בוכבינדר-שמעוני | חמוטל בר-כהן | גדעון גכטמן | ליאור גריידי | גל וינשטיין ֻ| מארק יאשאייב | דוד (דוכי) כהן | ציפורה לוריא | סיגלית לנדאו | הילה טוני נבוק | מיכאל סגן כהן | מלאכי סגן כהן | יעל סרלין | נעמה ערד | אלי פטל | נירה פרג | איזידור קאופמן | רות קסטנבאום בן-דב | הילה קרבלניקוב-פז | יוסף קריספל | תכלת רם | טל שוחט | ליהי תורג’מןבתקשורת: מקור ראשון // צבי בן-מאיר // 26.6.26ידידיה גזבר בראיון לקובי אוז // רשת ב' 15.5.26 // דקה 32.00

לפני מי היא תערוכה שאוגדת עבודות אמנות ישראלית וקוראת אותן דרך מושג הפרוכת. היצירות שונות זו מזו: חלק מהן משתמשות במובהק באסתטיקה של הפרוכת הקלאסית, חלק מהן רומזות אליה באופן רופף ואחדות נראות רחוקות מאד מן החפץ המסורתי. על אף השוני החזותי, לכולן משותף הרעיון המושגי של פרוכת: להסתיר, ובה בעת — לגלות.הפרוכת היא חפץ יהודי מסורתי, יריעת בד המכסה על ארון הקודש בו נמצאים ספרי התורה בבית כנסת. מקורה של הפרוכת הוא במשכן הקדום, ולאחריו בבית המקדש: שם הבדילה הפרוכת בין הקודש לקודש הקדשים. בתפקידה זה הפרוכת מסתירה את מה שמאחוריה, אך מאפשרת פתיחה. ולא רק 'מאפשרת': היא מזמינה פתיחה.הכפל של הפרוכת – כפיתוי וכגבול — מקשה על הצופה להסתפק בפרשנות חד-מימדית של פעולת ההסתרה, ומזכיר שכיסוי מביא עימו גם בידול, ניכור והרחקה. מנגד, הכפל הזה נקרא גם באופן הפוך: מחסום הוא גם הגנה, דיוק והבחנה. כשהפרוכת מבצעת את תפקידה היטב, היא מצליחה להחזיק את שני המימדים יחד.מושג הפרוכת בא לידי ביטוי בעבודות השונות בצורות שונות ומגוונות. אחדות מן העבודות נוגעות בפן האינטימי: הן בוחנות קשרים בין-אישיים כריטואל שיש בו גילוי וכיסוי בה בעת. האינטימיות מוצגת כאן על פניה הרבים, שחלק בלתי נפרד מהם הוא הסטת המבט והנכונות לשהות בנפרד. עבודות אחרות גולשות אל היבטים רחבים יותר בקיום ההיסטורי-פוליטי, ונוגעות בפרוכת כחפץ שפריעתו מסמלת חורבן: הן מציגות חוויה דתית שמכילה שבר, ומציעות לראות בהסתר הפנים אספקט שיש בו פנים. אחרות מנגידות בין הפרוכת לבין מה שמעבר לה, שואלות על הבטחת האמונה והפרתה: אלה גם אלה מציגות עמידה רבת-פנים.הדיון הפנים אמנותי אף הוא אינו נעדר מהתערוכה, כשחלק מהעבודות מציגות היבטים צורניים ופורמליסטים, בכיוונון המבט ומיקודו או ביחסים בין גלוי ונסתר. כאובייקט הנע בין דו-מימד לתלת-מימד מוסיפה הפרוכת מורכבות לדיונים על אופני יצירת הדימוי, ומעשירה את המחשבה על הצעה יהודית בהקשרים אלו. הפרוכות השונות מצטרפות זו לזו ויוצרות מפגשים בלתי צפויים בין פתחים וגבולות; דומה שהעבודות כמו נענות זו לזו. ממכלול העבודות עולה גם קריאה חברתית, ואפילו פוליטית, המעזה לשאול על אופני הקירוב והבידוד שלנו זה מזה. בסופו של דבר, יותר משהפרוכת אומרת מול מה אתה עומד, היא שואלת לפני מי.שיח גלריה עם האוצר, שלישי 21.7 >> כרטיסים

צילומי הצבה: אלעד שריג