נקודת המוצא לפרויקט הסימטריוֹת של האי, נשענת על רעיון מתחום פסיכולוגיית המסע, שלפיו, באופן פרדוקסלי, מידת הדמיון בין שתי נקודות על פני הגלובוס עשויה לגדולככל שהמרחק הגיאוגרפי ביניהן רב יותר: דווקא הקרוב ביותר עשוי להיתפס כשונה לחלוטין, בעוד שהקבלה מפתיעה עשויה להתגלות בצדו האחר של העולם.
בהשראת תפיסה זו, הצלמת לאורה פנאק הפנתה את עדשתה אל בני נוער בשתי קהילות המרוחקות זו מזו כמעט עד קצות הגלובוס – בבריטניה ובטסמניה – והתמקדה במרחבי המפגש שבהם הם מתקבצים ומעצבים את חייהם החברתיים. פנאק מתבוננת בהם ברגע סף: נקודה שברירית שבה הילדות עדיין נוכחת, בעוד שהזהות, השייכות והקודים החברתיים הולכים ומתגבשים. על אף המרחק העצום, פנאק חושפת נקודות דמיון עדינות בחייהם, במערכות היחסים ובמחוות הגופניות שלהם – משתיית אותם משקאות אנרגיה ועד לאופנים שבהם הם מבטאים חיבה וכבוד הדדי. לצד גילויי כוח, מתח וקשיחות, נחשפים גם רגעים של רוך, קרבה ופגיעוּת. המצולמים הצעירים של פנאק מנסחים, בגופם ובמחוותיהם, ביטוי אינטואיטיבי של אזרחות גלובלית – כזו החוצה גבולות ונשענת על החוויה האוניברסלית של גיל ההתבגרות.
