אֵם האַחֵרוּת, אִכְלִי אותי., מוזיאון אום אל-פחם לאמנות, עד 30 בספטמבר

אֵם האַחֵרוּת, אִכְלִי אותי.

מלאק מנסור:
"אני מבקשת להבין את העולם, להתחבר לטבור של האֵם הגדולה. לשם כך, אני נעזרת בחומרים לא טיפוסיים, בשפה שונה, וחפצה שהצופה יחווה את אותה החוויה שלי"

מלאק מנסור מציפה אוצרות חזותיים ממעמקי התת-מודע ומעולמות פנימיים, אישיים, ארכיטיפיים ואנושיים; עולמות מורכבים עטויים סודות ואניגמות נשיות ואנושיות, עתיקים כימי העולם, הרלוונטיים עד עצם ימינו.

בקומפלקס מורכב שבמרכזו משתלשל מן התקרה מעין סבך שורשים של עץ עתיק או מדוזה רכת זרועות, נוצרת כיפה בגודל אדם המקיפה את הצופה, מגוננת או מאיימת עליו. הישות הבראשיתית הזאת היא מקדש או מקלט – לא במובן הפולחני או הדתי, אלא במובן הקמאי-רגשי. היא מהווה פלנטת חוכמה קוסמית החולשת על עולם מגוון של פרגמנטים ואובייקטים קטנים רבים בתוכה ומחוצה לה.

מלאק מציגה את העולם כגלקסיה מוקטנת; מרכיביה השונים מודגשים ומוקצנים ויחסי התלות ביניהם טעונים ומתוחים, עמוסים בקשרי שייכות מזה ורצון להיפרדות מזה. יחסים של שליטה ונטייה להתנתקות ולעצמאות. יחסים אלו מתבטאים גם ביחסי הגודל, מרכז ושוליים, קרוב ורחוק, קריא ומשובש ועוד אלמנטים חזותיים – חומריים וטקסטואליים.

גם אם האובייקטים נראים עצמאים ואוטונומיים, הם לעולם קשורים לאובייקט הגדול שבמרכז החלל (האם הגדולה – אימא-טבע – הרחם הקוסמי). אמנם זה עולם שכל פרטיו נוצרו בנפרד זה מזה, אך הם כולם נמצאים בספֵרה של אובייקט האם שבמרכז החלל.

עולם הדימויים המגוון הזה הוא מטפורי, בהיותו מקבילה להוויה קיומית אמיתית בחיק האם, המשפחה והחברה. מלאק מבקשת להצביע על ההוויה הזאת, לבקר אותה ולהעמיד תחתיה עולם חלופי של אימא-טבע: חיק חיובי, תומך, בונה ומעצים, ולא מסרס ומקפיא. 

הצופה מובל לתוך הכיפה הגדולה, שם הוא עשוי לחוש את חום הרחם הקדום, המחבק, המגן והרחום, אך בו בזמן הוא גם הניצוד, הלכוד בה. בשני המצבים הוא צופה כתינוק מודע בעולם הסובב אותו וחווה את המסתורין ואת חוסר הפשר שבו. רמזים ואותות ניבטים לעיניו מכל עבר: רגלי ינשוף, מאזניים, דימויי אדם מעוותים, רישומים סוריאליסטיים בשחור-לבן, איברים פנימיים וחומרים מוזרים ולא-מוכרים שהופכים את האירוע לחידתי ומאתגר. מעשה ידי האמנית כמוהם כמעשה האלכימאי, הבקיא בסוד החומרים ובסודות של העולם. 

הצופה מעומת עם המציאות הזאת ועם מה שנשקף מבעד לחללים הפעורים שבין השורשים: דימויים, אובייקטים, רישומים וטקסטים, פרגמנטים המצויים מחוץ לפלנטה, במרחב הפתוח. גם החלל הניטרלי שבו היצירה היא חלק מהמיצב וכל בליטה ואביזר הם חלק מרבדיה המגוונים הוא חלק מהקוסמוס הזה.

התערוכה בכללותה היא פרי תהליך מתפתח ומתמשך שבו מלאק מנסה להראות את העולם מנקודת ראות מפתיעה, אישית, נשית ומקורית. מדובר בניסיון להתנתק מהאֵם הקלאסית ובעיקר מהדרך המקובלת של פענוח, פירוש ותיאור העולם. הצופה מוזמן להיות עור מעורה ודם מדמה, להיכנס לתוכה, להיות איבר מאיבריה, לנהל דיאלוג חזותי רגשי ומנטלי; להיות חלק אינטגרלי מישותה.

אוצר: אסעד עזי