מרווח

הדף הלבן מתמלא במהירותבציורי המרווח הזמן חומק, אבא ובת מציירים בבית ללא מחשבה על דרך, צבעוניות, קומפוזיציה. התראה קוטעת את הקו, יורדים למקלט, עולים, מנסים לחזור לרגע שאבד, המדבקות מוצמדות לדף, מחכים, תחושת חוסר השליטה נפרשת במרווחים, עוד קו עוד נקודה למלא את הזמן.השירבוט הוא כל מה שחומק מהעין, הוא רווח, הוא אוויר, משהו טהור ומתחדש, משוחרר ממסגרת הציור. הקו נע, משתנה, חומר גלם, חסר, מוליך בעיוורון, משוחרר ממוסדות, רעיונות, תבניות.על פניו, פעולת השירבוט הפוכה מפעולת האולדמסטרז, שתי יבשות שונות נפרדות, מרווח עצום ביניהן, אך למעשה זהו נוסח הציור של יונתן הירשפלד. מפגש בין שפות חזותיות שונות. הקול של יונתן נוצר כמו ניצוץ במפגש של שתי אבני צור."אומנות הציור" של ורמיר, הציור בהא הידיעה של התבוננות הצייר בעבודתו פורץ מתוך מסגרת הציור, מתוך מופשט ארץ ישראלי, המסגרת נטמעת בהפשטה, אך מגיחה מתוך גוונים של לבן בקו ישר סרגלי.בעבודותיו של יונתן הירשפלד פעולת השירבוט ופעולת הדיוק האולדמסטרי – נקראות "ציור".המשותף להן הוא אותו חלל ריק המזמין מחשבה, צבע, מבט, לחדור פנימה.הרווח הוא הפסד. הוא חור. החור שדרכו נכנס האור לקמרה של ורמר.החברה שלנו לא מרבה לדבר בשבחו של ההפסד. הפכנו למכונה אוטומטית, לצ’ארלי צ’פלין בזמנים מודרניים. נעים על פס ייצור, המרדף אחר עוד תהילה, שליטה, כסף, עוד זמן, גורם לנו להפסיד את ההנאה שבהפסד.בבסיס הרגעים הטובים ביותר בחיים גלום המרווח, חמקמק, חומק מהעין, מרווח שאנחנו מכנים אותו בחברה שלנו "בזבוז הזמן". גם אוצר המילים שלנו בשפה העברית הוא כלכלה, כאילו הזמן הוא מטבעות, שאם לא השתמשת בו נכון – הפסדת. זמן משפחה, זמן אהבה, זמן חלימה – הפסד. לקרוא, לכתוב, לצייר – הפסד, הפסד, הפסד.המחשבה על עצמך כעל עסק איננה רווח אלא אם כן אתה דמות בסיפור קצר של צ’כוב, שרואה ביום חופש יום של הפסד כי אין בו רווח כלכלי, שמגיעה בסוף חייה למסקנה: "החיים הפסד הם לאדם והמוות הוא רווח."שלא במודע הירשפלד מצייר אוטוביוגרפיה. הכול נכנס כאן, התשוקה לציור, בתוך ציור בתוך ציור, ממסגר את עולמו, אהבה לאולדמסטרז, הבית, הילדה, עציץ הפילודנדרון, הנסיעה.שירה קוריאל, יוני 2026_____________________________________________________________________________________הציור של אדם כהן חי במרווח שבין המופשט למציאות. כהן לוקח את האנרגיה של ציור מופשט אקספרסיבי ומחבר אותה עם אלמנטים מן המציאות, ומן המפגש הזה נולד מתח שמעורר את יצר הציור ופותח מחוזות מגרים של טקסטורות ודימויים.הסיפור שכהן מספר אינו מילולי. זהו סיפור של חומר שפוגש אסוציאציה, של צבע שמתעבה לכדי פורטרט. כהן מאמץ ביטוי שטבע ידידו הצייר, ׳נרטיב טכני׳, והוא קולע: הנראטיב כאן אינו עשוי ממילים אלא מפעולה. בחיבור של ׳נרטיב׳ ו׳טכני׳ נפתח פן חדש, שבו סיפור הפעולה הוא הציור עצמו.כשכהן מצייר דמויות, נוצרת חוויה פסיכולוגית מיידית של מבט וגוף. לצייר נתון החופש לבחור כמה להסביר לצופה וכמה להסתפק ברמיזה של מציאות, וכהן נהנה לשחק במישור הזה, ליצור מרחב פעולה גדול וגמיש שנע בין משיכת המכחול לבין הברק שנתפס בעין הדמות.במרווח החוויה היא דואלית. מצד אחד ההנאה החומרית מן הצבע, מהנחתו ומהטקסטורה; מצד שני הדימוי הפסיכולוגי, האישי, האסוציאטיבי.יוני 2026