פסיפס פואטי

יצירתו של דויד שריר נעה בין עולמות המיתוס, האגדה והזיכרון התרבותי לבין שפת הציור האישית שפיתח לאורך השנים. מאז ומתמיד נמשך שריר לסיפורים קדומים, לדמויות ארכיטיפיות ולמקורות השראה היסטוריים, אשר הזינו גם את עבודתו רבת השנים כמעצב תפאורות לתיאטרון ולאופרה. עולמות אלו מחלחלים אל יצירתו הפלסטית ומעניקים לה איכות תיאטרלית, פיוטית ועל-זמנית.

ציוריו בנויים כפסיפס חזותי עשיר בפרטים: הדמויות, בעלי החיים והסמלים נארגים יחד למארג דקורטיבי מורכב, שבו כל פרט תורם למכלול השלם. הקומפוזיציות נראות לעיתים חופשיות וא-סימטריות, אך למעשה הן מאורגנות בקפידה רבה ומגלות משמעת צורנית מדויקת. משטחי הצבע, הריבוי הדקורטיבי והנטייה להשטחה מעניקים לעבודות אופי המזכיר ציורי קיר קדומים, כתבי יד מאוירים או פסיפסים היסטוריים. הדמויות המאכלסות את ציוריו נושאות הד לאמנויות המצרית והאשורית הקדומות: מבטים חזיתיים, עיניים גדולות ומבע טקסי ומרוחק. עם זאת, הן אינן שייכות לזמן או למקום מוגדרים, אלא מתקיימות במרחב דמיוני שבו עבר והווה, מציאות וחלום, משתלבים זה בזה.

שם התערוכה, פסיפס פואטי, מבטא היטב את מהות יצירתו של שריר. בדומה לפסיפס המורכב מאלפי אבנים קטנות היוצרות תמונה אחת שלמה, כך גם עבודותיו נבנות מריבוי של פרטים, סמלים וסיפורים. מתוך המכלול העשיר עולה שירה חזותית ייחודית, המציעה לצופה מסע בין זיכרון, דמיון ותרבות, ומזמינה אותו להרכיב את הסיפור הנסתר שבין הדימויים.