מה קורה כשהנפש הפרטית לא מוצאת מנוח, ופונה לחפש נחמה או תשובה במקום אחר?
קודאי וצ’ייקובסקי ככל הנראה התמודדו שניהם עם השאלה הזו, ולפי שתי היצירות שלהם שיבוצעו בתכנית הזו (לצד יצירות אחרות רבות שלהם) אפשר להניח שבשביל שניהם התשובה היתה פעמים רבות חיפוש אחר התשובות בקולקטיבי, העממי, המוכר. ה"מחולות מגלנטה" של קודאי נכתבו בצלמו של ריקוד הונגרי מסורתי שמתחיל בחלק איטי ומהורהר (עם קדנצה מרשימה של קלרינט) ומתפרץ בהדרגה לפרק סוחף, ריקוד מהיר שמביא את כל היצירה אל שיא חגיגי. ההרמוניה, התזמור והמלודיות פולקלוריסטיים במכוון, ונשארים שופעים כשהם משתעשעים במרחב שבין האמנותי לעממי.
צ’ייקובסקי הולך בדרך דומה בסימפוניה הרביעית שלו, שכתב בתקופה סוערת של נישואים כושלים ומשבר אישי עמוק. לפטרוניתו נדייז’דה פון מק הוא תיאר את הסימפוניה במכתב מפורט, ובו המשפט שיכול אולי להיות המפתח להבנת ליצירה כולה: "אם אינך מוצא בתוכך סיבה לשמחה – הבט באחרים. צא אל בין האנשים." מוטיב ה"גורל" הפרטי שרודף את הסימפוניה מתחילתה מוצא את תשובתו בפרק האחרון, שם צ’ייקובסקי פונה אל המוזיקה העממית הרוסית כמקור לנחמה ולשמחה שהוא לא הצליח למצוא בתוך עצמו.
הערב, בניצוחו של גרגיי מודורוש, כולל גם בכורה עולמית מיוחדת: ״אפיזודות״ לקרן ותזמורת מאת נעמה תמיר קפלן, שכתבה במיוחד עבור נגן קרן היער הבינלאומי ראדק באבורק, ועבור הצליל ״המיוחד והנוגע ללב שלו״, דברי המלחינה., תמיר קפלן מסבירה שהמעברים החדים בין חלקי היצירה – מארש אבל, ג׳וקוזו עליז, נושא לירי רומנטי, נושאים עממיים ועוד – משקפים את המצב הקיומי ההפכפך בישראל, בו בני האדם עוברים בקצב מסחרר ממצב קיומי אחד לשני. החטיבות השונות נשזרות זו בזו, כמו מנסות למצוא הגיון – לעתים באמצעות הקרן שעוברת בין החטיבות כחוט השני, או דרך חזרה על מוטיבים מוזיקליים שמשנים את אופיים וצבעם לאורך היצירה. המקום המיוחד של קרן היער ביצירה הזו בא לידי ביטוי גם בתפקיד דומיננטי לקבוצת הקרנות בתזמורת לעיתים בהצטרפות לסולן, לעיתים כאלמנט "הפרעה" לתזמורת, ולעתים כהדהוד מאחורי הקלעים.
קודאי — מחולות גלנטה
נעמה תמיר קפלן — אפיזודות לקרן ולתזמורת [יצירה זו לא תנוגן בג’ינס ובאינטרמצו]
— הפסקה —
צ’ייקובסקי — סימפוניה מס' 4
