התערוכה "התנועה: קיבוץ באמנות הישראלית" עוסקת בקיבוץ כתופעה ייחודית, ומתמקדת באמניות ובאמנים חברי קיבוץ ובני קיבוץ, אמנים שיצרו או יוצרים בו ומחוצה לו, שהגיבו לעולם הקיבוץ או הושפעו ממנו. התערוכה נהגתה במהלך השבועות והחודשים שלאחר שבעה באוקטובר 2023, ימים שבהם שבו הקיבוצים ותפסו את מרכז הבמה ואת לב השיח הציבורי בישראל. בתקופה זו נפתח מחדש קֶשֶב להקשריו ההיסטוריים, האידיאולוגיים, החברתיים והגאוגרפיים של הקיבוץ, תפנית שעוררה חשבון נפש גם בקיבוצים עצמם. העבודות המוצגות לא נוצרו בעקבות אותן נסיבות או בהתייחס אליהן, אך בהציגה את הקיבוץ מנקודות מבט היסטוריות ועכשוויות מהווה התערוכה תולדה של הזמן הזה, ומאירה סוגיות הנוגעות לחיי היומיום בקיבוץ, לתמורות שחלו בו ולהוויה הישראלית ככרוכים אלו באלו.
ארבעת חלקיה של התערוכה – מודרניזם קיבוצי, אדם. חצר. נוף, המשותף קיבוץ וקולות יחידים – מציעים קריאה אחת מתוך ריבוי אפשרי של נקודות מבט, ואינם מתיימרים להקיף את מכלול העושר והגיוון של אמנות הקיבוץ. יותר משהם מצביעים על הנושאים, על העבודות ועל האמנים הבולטים בתחום, הם מבקשים לפתוח אותם לרשת של הקשרים, של השפעות ושל ציטוטים.
חלקה של גבריאלה וילנץ בפרויקט, המוצג תחת הכותרת [לא] ועדת קישוט, יכול להיקרא גם כ"תערוכה בתוך תערוכה". במכלול של התערוכה "התנועה" הוא משמש כמבע פרשני וחזותי, שבמסגרתו היא פועלת כבמאית תיאטרון או כמנצחת על מקהלה של אמנים, של סמלים ושל דימויים, שעיצבו את שפתה של אמנות הקיבוץ.