איך מרכיבים בית שהתפרק? כיצד יכולה מציאות מתפוררת להניב דבר-מה חדש? בעבודתה של תמר שפר הפירוק אינו כאוטי כמו במציאות. הוא מתרחש באִבחה חדה, כבסכין מנתחים, באמצעות יכולת הבחנה דקה והתבוננות קשובה במציאות הישראלית – מציאות, שבשנים האחרונות נרקם בה שעטנז בין מהומת אלוהים לבין איים של שקט, שלתוכם אנו מבקשים לברוח. בין שאנו ניצבים מול מגפה, הפגנות או פרעות, מבצע או מלחמה – אנו מחפשים מקום מפלט להימלט אליו; מקלט פיזי בטוח, שיספק לא רק הגנה, אלא גם מעט נחמה, מרגוע ותחושת שייכות.
אבני הבניין של התערוכה – כפכפים, "ברווזי גומי", צלחות, מאוורר, מנורה, ברז, שטיח – מאפשרות לצופה, המשוטט בין "קוביות" המיצב, מרחב לחדוות גילוי ולמשחקיות מחויכת. הן מותירות מרחב פתוח להתבוננות, לחשיבה ולהזדהות, שבו ניתן לבחון את הקשר המתהווה בין חפץ לבין זיכרון מוחשי, ומתוך כך לכונן זהות מחודשת. עבודתה של שפר היא יצירה ישראלית, מקומית ועכשווית, הנוגעת בפגיעוּת, בחוסן ובהתמודדות ומזמנת חוויה, הנעה בין תחושת ריחוק לבין שייכות, שכולנו כה משתוקקים לה כרגע.
