יאבא, מוזיאון אום אל-פחם לאמנות, עד 30 בספטמבר

עביר מריח

יאבא (עבודת וידיאו תיעודית למיצג), 2020 הפקה, ייעוץ, הנחיה וניהול אמנותי: פריד אבו שקרהצילום וידאו וסטילס: ראפת זרייק

עריכה: ג’מיל מחאמיד

אפשר לשייך את האמנית עביר מריח לדור האמניות שמצאו עצמן מתעמתות עם החברה בשדה האמנות החזותית הפלסטינית. הן נודעו בשל תרומותיהן וזכו להוקרה רבה בחברה שהן פעלו בה – הוקרה שהעניקה תנופה לשליחותן. שליחות זו שאפה להעביר את האמנות הפלסטינית מייצוג נאיבי של סצנות מזרחיות סטריאוטיפיות אל עבר ריאליזם וסוג מסוים של רומנטיקה, כמו גם לעבר אמירות חברתיות ופוליטיות. בכך הן השיבו לדמות האישה המזרחית את ערכה וחידשו את הקשר בינה לרגע הנוכחי ולמגמות אינטלקטואליות מודרניות. היא החלה לגבש אופי ייחודי משלה, המתמצה בעיצוב דמויותיהן ודמויות של נשים אחרות, וכן בצורות מדויקות עד מאוד בפרטיהן.

בעבודת הווידאו של עביר מריח נוכחת האישה כסמל לפצע מתמשך, החושף את המורכבות של זהותה ואת המאבק המתמיד שהיא מנהלת מול מציאות חברתית ופוליטית טעונה. התגוששות זו עוררה את סקרנותה של האמנית וגרמה לה להיות שותפה למאמץ של סגירת פערים נפשיים וחברתיים בעודה מבקשת לאבחן את סרטן הפשע הפושה בחברה הערבית הפלסטינית בישראל, וזאת בעת שהרשויות מעלימות עין פעמיים: בהימנעותן מלסכל את הברחת הנשק ובהימנעותן מלהשתמש בכלים המשפטיים העומדים לרשותן נגד העבריינים.

האמנית מצמצמת את הריק החברתי האופף אותה, המגביל את הרגש ואת המחשבה, ודואגת לשמר את קיומם בתוך סביבה נקייה. לצד זאת ניכרת תשוקתה הברורה לשינוי ולתיקון – מעין מלחמה שהיא מכריזה עליה בתוך מרחב אסתטי, כסערה מתפרצת, גדושת זעם כבוש ורגש, המשקפת אישיות מרדנית, בועטת, מלאת חיים וחיוניות. היא משתמשת באמצעי מבע עשירים וחופשיים ומטעינה את יצירתה בערכים המצליחים לבטא את הסובייקטיביות של האישה – את סיפור חייה – ואת המתח הפסיכולוגי שהיא נתונה בו באמצעות בניית נרטיב אור־קולי אסתטי השובר את הכלים. עביר מריח משתמשת בצדדים המוארים של קיומה כזרקור החושף את חשיבותה של הפניית המבט אל האדם. בכך היא מדגישה את הפולמוס ואת המרד החבוי שעבודת הווידאו שלה מעוררת בכל הנוגע לתופעות שליליות בחברה.

מדובר באמנית חרדה ומעורבת רגשית. החרדה והמעורבות הרגשית משמשים אותה להזדהות עם נושאים מורכבים הנעים בין הרובד האסתטי הגלוי לזה החבוי – נושאים שלכל אדם בחברה, יהיו מקומו ומעמדו אשר יהיו, יש חובה להתמודד עימם ולפעול נגדם. היא מעלה שאלות ונושאים הנוגעים לשייכות ולשורשים, מנתצת את הפסיביות ומכריזה על ערכה האמיתי של האישה ועל תפקידה החשוב במאבק בשחיתות, בפשיעה ובשלילת זכויותיהן החוקיות של נשים.

היצירה מורכבת משני חומרים מרכזיים: חציר, חומר יסוד המעניק יציבות, ובצק רך ומזין המעניק חיים. שני חומרים המספקים את בסיס הקיום מעורבבים זה בזה לכדי עיסה מכבידה המאיימת להשתלט על מרחב הגוף.