התבוננות בחברה הישראלית בשנה בה התמודדה עם הטראומה הגדולה בתולדותיה.
"פולחן" אינו עוסק באירועים הגדולים, אלא מפנה את מבטו פנימה, אל שולי ההתרחשות.
תוך תנועה בין אירועים ומקומות ברחבי המדינה, מצטיירת תמונה של חברה מפולגת ומקוטבת, המבקשת למצוא נחמה וסוכנות דרך טקסים במרחב הציבורי: מטקסי הנצחה, דרך מחאות ואירועים אסקפיסטיים, ועד צעדות לאומניות ופולחן דתי.
באמצעות מגוון הטקסים, אנשים מגיבים למציאות ומנסים לעצב אותה מחדש.
במקביל, המבט שב וחוזר אל נוף עזה ההולכת וחרבה, דימוי שהופך בעצמו לטקס לאומי
