דם המשורר

סרטו הראשון של המשורר ז'אן קוקטו הוא תצוגת תכלית של סוריאליזם בקולנוע, בהשראת סרטיהם המוקדמים של לואיס בונואל וסלבדור דאלי. "אין אפשרות למסור תקציר של סרט מסוג זה" אמר קוקטו. העלילה – או הפרשנות לעלילה – עוסקת בניסיונו של אמן להתמסר לעבודתו, למחיר של ההתמסרות ולמחיר של התהילה. אבל העיקר כאן הוא רצף של דימויים חלומי, פרוע, מעורר מחשבה והפתעה. זוהי שירה קולנועית יוצאת דופן, שמעידה על הכיוונים שהקולנוע כמעט ולא הלך בהם. "אם כל אחד מאיתנו מוצא משמעות משלו בסרט – הרי שאני הצלחתי לממש את כוונתי" (קוקטו).