אבא שלי שקרן. אני לא בקשר איתו כבר שנים, אבל רק היום אני רואה איך בניתוק מהפרסונה הזו, מהסמכות הזו, מהקשר הראשוני לעולם, כמו ניתקתי את עצמי מאיזו ספינה, ספינת אב. המשכתי בציפה על רפסודה, מנווטת את עצמי, חופשיה אך נטולת עוגן או מפרש בעוד שהספינה מתרחקת באיטיות ובכובד. שקר הוא דבר מערער אבל גם מלא קסם, הוא בורא עולם במילים. ממש כמו מופע. במובן הזה אבא שלי הוא פרפורמר: הוא ממחיז, הוא מתחזה. אבל מתי המופע נגמר? איפה עובר הגבול?