ביום שלאחר רצח מרטין לותר קינג ב-1968, ג'יין אליוט, מורה בבית ספר יסודי באיווה הכפרית, ערכה ניסוי ששינה את פני החינוך באמריקה: היא חילקה את כיתתה לבעלי עיניים כחולות ובעלי עיניים חומות, והמחישה לילדים לבנים ונוצרים את טעמה המר של האפליה. כיום, כשהיא נושקת לגיל 90, אליוט רחוקה מלהיות סבתא חביבה. בהומור האופייני לה היא מגדירה את עצמה כ"ביץ' בשליטה", ומתגלה כמטיפה נחושה שאינה חוששת לנזוף בקהל שלה ולנער אותו מבורותו. הסרט מלווה אותה במאבקה העכשווי נגד הפופוליזם הטראמפיסטי והצנזורה באמריקה, כשהיא מתגייסת להגנה על ספרים ביקורתיים ותכנים ליברליים שבוטלו, ותוך כדי כך חושפת יחד עם משפחתה את ההשלכות הכואבות של האידיאליזם והשליחות. כוחו של הסרט התיעודי החריף הזה אינו רק בתיעוד אייקון, אלא בחזרה לשאלת הייסוד: מהו חינוך? תעשו שיעורי בית: תקשיבו לג’יין אליוט.
