התבוננויות מושהות, Дом художников в Тель-Авиве, до 28 ноября

בציוריו של הלל צהנווירט הופכת המציאות היום-יומית לזירה של התבוננות. אין בהם אירוע דרמטי מובהק, ובכל זאת נדמה שכל רגע טעון במשהו שאינו נאמר. דמויותיו אינן מוצגות כגיבורים או כדמויות אידיאליות, אלא כבני אדם שעולמם הרגשי נותר במידה רבה חידתי ובלתי מפוענח. גם כשהם חולקים את אותו החלל, כל אחד מהם מצוי בעולם פנימי משלו. הפער הזה, בין הקירבה המוחשית לבין המרחק הנפשי, הינו אחד המאפיינים הבולטים בציורים.

החללים בציורים אינם רק תפאורה, הם נושאים חלק מהמטען הרגשי של הסצנה. שולחן, כיסא, מדף ספרים, צמח או פתח אל חדר אחר — כל אלה ממוקמים בקפידה ומייצרים תחושה של מקום אמיתי, אך בה בעת מעט מנותק. האור ממלא תפקיד מרכזי בבניית החלל ובחשיפת פרטיו, אולם גם מעצב את האווירה הרגשית של הסצנה.

הצבעוניות נעה בין גוונים חמים וארציים (אוכרה, חום ודבש) לבין כחולים וירקרקים קרירים, היוצרים ביניהם מתח עדין. כתמי צבע אדומים, סגולים וכחולים מושכים את המבט ומעניקים לסצנות נוכחות וחיוניות. מנגד, בציורי העיר המונוכרומטיים, צהנווירט מפנה את מבטו אל הרחוב. חזיתות, שלטים, מבנים וצמתים מקבלים אופי כמעט תיעודי. הבחירה בשחור-לבן מסירה מן העיר את רעש הצבע ומדגישה את המבנה, את הקווים ואת הזיכרון. אלה אינם ציורי “נוף עירוני” במובן המקובל, אלא מבטים באתרים העשויים להיות מוכרים מאוד; ולמרות זאת, דרך הציור הם הופכים למסקרנים מחדש.

צהנווירט, יליד ותושב תל אביב בן 54, נע בין ריאליזם לבין חופש ציורי בעבודותיו המזכירות במידה מסוימת את הופר (Edward Hopper). הוא מקפיד על אמינותן של הדמויות ועל חומריותם של הגוף, הבגד והחלל, אך אינו מבקש ליצור העתק צילומי של המציאות.

הטבע והמרחב הבנוי מתקיימים זה לצד זה, במפגש בין נוכחות אנושית להיעדרה. השדות הפתוחים, העשב המתנועע והבתים המבודדים מעוררים תחושה של מרחב וזמן שהאטו את מהלכם. גם בנוף העירוני, הצמחייה מסתירה חלק מן המבנים ומרככת את קווי המתאר שלהם. באמצעות משיכות מכחול חופשיות ומשחקי אור וצל, מתגלה הטבע לא רק כחלק מן הנוף, אלא גם ככוח המעניק לו עומק, מסתורין ואיכות מהורהרת.

הציורים אינם מבקשים להכריע בין מציאות לזיכרון. הם מתקיימים בדיוק באזור שביניהם בניסיון ללכוד את מה שנשאר בעין וגם את מה שנשאר בנפש.

עריכת לשון: ד"ר עמית קמה