כמעט מופשט

לקראת שנתו המאה של פיארו צ’יוידאלי הצייר יליד פירנצה, אנו מביטים לא רק במכלול עבודות עשיר, אלא גם במסע חיים מורכב ועדין של אדם שנע בין תרבויות, שפות וזהויות. הוא הגיע לארץ בשנת 1939 כילד שנשא עמו זיכרונות של ילדות נוקשה ומסגרת חינוכית קפדנית באיטליה. דווקא מתוך המקום הסגור הזה נולדה עבורו האמנות; תחילה כמפלט ובהמשך כשפה פנימית של חירות. דרך הציור הוא מצא אפשרות להביע את עצמו, לפרוץ גבולות ולהעניק צורה לעולם רגשי שלא תמיד מצא מילים.

ביצירותיו של פיארו צ’יוידאלי מופיעות שוב ושוב דמויות אנושיות ופנים, תחילה מזוהות יותר ובהמשך מופשטות וחידתיות, כמעט זיכרון של פנים יותר מאשר פנים ממש. המבט האנושי נשאר נוכח, אך הולך ומתפרק לצבע, לקו ולתחושה.

לצד עשייתו האמנותית, שם נושא עמו גם פרק משמעותי בתולדות הארץ: שירות בבריגדה הבריטית ולחימה במלחמת העצמאות. אלו אינם רק אירועים ביוגרפיים, אלא חלק מתחושות השייכות והאי־שייכות שמלוות אותו לאורך חייו. אף שעזב את איטליה בגיל צעיר, מעולם לא הרגיש שייך אליה לחלוטין. אך גם בישראל, שבה חי ופעל עשרות שנים, נשאר תמיד מעט זר, מתבונן מן הצד, נע בין עולמות.

פיארו צ’יוידאלי מעולם לא ראה בציור מקצוע שנועד לפרנסה בלבד. עבורו, הציור היה ועודנו דרך חיים: מקור לחיוניות, לחופש פנימי ולאיכות חיים. את פרנסתו מצא בעיקר בהוראת אמנות, שבה השקיע שנים רבות במסירות ובאהבה והשפיע על דורות של תלמידים. מעבר להיותו אמן, מתגלה כאן גם אדם רחב אופקים, תרבותי ואצילי ברוחו, הנושא עמו את זיכרון פירנצה ואת התרבות האיטלקית כצליל פנימי מתמשך. התערוכה מבקשת לפגוש לא רק את ציוריו, אלא גם את הסיפור האנושי שמאחוריהם: סיפור של נדודים, של חיפוש ושל אמנות, שנולדה מתוך צורך עמוק להיות חופשי.