פנטזיה רומנטית

התערוכה של ענת בן נפרשת כמרחב ציורי, שבו חוקי הכובד מתפוגגים והמציאות מתמסרת ללוגיקה אחרת: פיוטית, חמקמקה, כמעט ילדותית. בעבודותיה מתמזגים קווי המתאר האלגנטיים של האר נובו (Art Nouveau) עם השטיחוּת הסיפורית של הקומיקס ועם חירותו הראשונית של הרישום. מתוך המפגש הזה נולד עולם שבו דמויות מרחפות, חיות מדברות בשפת מבט וגוף והמרחב כולו נטען בתנועה רכה ומתמשכת.

ענת בן בוראת יקום שבו הגבולות בין אדם לחיה מיטשטשים כהזמנה לקִרבה ולשותפוּת. יחסי הגומלין בין הדמויות נעים בהדדיות עדינה, שבה מבט של חיה מהדהד רגש אנושי והאדם עצמו נטמע בעולם הפנטסטי שסביבו. הציור, ברוח השפעות מן המזרח הרחוק, נושא עמו תחושות של זרימה והרמוניה: הקו מתאר, אך גם משתהה; הצבעוניות עשירה, אך אינה מכבידה; והקומפוזיציות פועלות כמרחבים פתוחים להתבוננות איטית. יש בעבודות איכות של חלום: לא המבקש להימלט מן המציאות, אלא מבקש לרכך אותה ולהציע אפשרות אחרת של קיום, שבה רוך, יופי ותמימות אינם נאיביים, אלא בחירה מודעת. זו פנטזיה רומנטית במובן העמוק של המילה: כמיהה לעולם שבו הקשר בין יצורים מבוסס על הקשבה. עולם שבו התנועה חופשית מן הכובד ושהציור עצמו הוא מחווה של אמון: בקו, בצבע וביכולת של הדימוי לפתוח מרחבים של אפשרות.