"נקודת נמו" (Point Nemo) הוא כינויו של אזור ימי בדרום אוקיינוס השקט, הנמצא במרחק הרב ביותר מכל אדמה, נקודת ישוב אנושית או חיים תת-מימיים על פני כדור הארץ. הכינוי "נמו" מרמז כמובן לדמותו של רב החובל נמו, גיבור ספרו של ז’ול וורן, "20, 000 מיל מתחת למים". סיבה נוספת לשם שניתן לה, הוא מקור המילה Nemo בלטינית, שפירושה "אף אדם". זה כמובן כינוי הולם, שכן נקודת נמו נמצאת במרחק של לפחות 2680 קילומטרים מכל יבשה ומכל בן אנוש.
עובדת היותה נקודה מבודדת ומרוחקת באופן מוחלט מכל מקום, הפכה את נקודת נמו לאתר שבו סוכנויות חלל שונות בוחרות להפיל עצמים חללים שונים, שלא נשרפים ומתכלים עם כניסתם לאטמוספירה. על מנת להימנע מפגיעה בבני אדם, בתעבורה ימית או בתשתיות, מדינות שונות מכיילות עצמים חלליים למסלול ריסוק המסתיים בנקודת נמו, אשר זכתה בשל כך גם לכינוי הנוסף – "בית הקברות לחלליות".
נקודת נמו משמשת כעמדת מוצא וכבסיס מטאפורי לעבודות המוצגות בתערוכה. המבט הרעיוני, הפסיכולוגי והפילוסופי על נקודת נמו ועל בית הקברות לחלליות מעורר מחשבות עמוקות על דפוסי ההתנהגות האנושית, על פעולות של ריחוק והדחקה, על צלילה למעמקים ועל התרסקויות של פסגת היצירה האנושית לתהומות חשוכים. העבודות בתערוכה מתבוננות על ואל אותם מקומות אפלים – בנפש האדם, בזיכרון הקולקטיבי, בחברה האנושית ובסביבת החיים, מבקשות להוציא אותן מהמעמקים ולהחזיר אותן אל פני המים.
